ביאור:בראשית יא א
בראשית יא א: "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים אֲחָדִים."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יא א.
וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת
[עריכה]אלוהים יצר את אדם ואיפשר לו להמציא שפה, ככתוב: "וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ" (ביאור:בראשית ב יט).
מאז כל הצאצאים של אדם חיו ביחד ודיברו שפה אחת. אנו רואים שבני האדם גילו את עניין הגנים המושלמים שאלוהים העניק לאדם וחוה (שהיתה העתק מושלם שלו רק עם שני XX שלו), והם התחתנו בגיל מבוגר וכך ווידאו ששני בני הזוג נושאים גנים מושלמים, וכך הם חייו כ900 שנה. אלוהים כעס שבני האדם, והתינוקות איתם, חומסים ממנו את הבשר (ביאור:בראשית ו יא), הן אלוהים פקד, "לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם, הוּא בָשָׂר, וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" (ביאור:בראשית ו ג). כדי לחסל את הגנים המושלמים, אלוהים בחר את נח שנשא אישה צעירה, והביא מבול להרוג את כל שאר בני האדם החומסים. בניו של נח גם נשאו נשים צעירות וכך הם לא נשאו גנים מושלמים, ובניו של נח חיו רק 600 שנה, ומאז והלאה כל דור חי פחות ופחות שנים, כי נוצרו שגיאות גנטיות שקיצרו את חיי האדם.
כשנח ומשפחתו יצאו מהתיבה הם דיברו בשפה שאדם המציא, וכך הם המשיכו לעבוד ביחד (כי אלוהים פקד על נח להחזיק את המשפחה "אִתָּךְ" (ביאור:בראשית ח טז)), ולנסות למצוא חוכמה ודעת, כפי שהאישה עשתה כאשר היא הסתכנה ואכלה מעץ הדעת (ביאור:בראשית ג ו).
במשך השנים מספר הצאצאים גדל, הרבה דורות חיו ביחד בשלום ובשכנות, והיו להם דברים שאיחדו אותם. הצאצאים התפזרו בארץ והקימו ממלכות ידועות ומפורסמות. ולפי הסיפור כולם למדו וזכרו את הסיפורים הקדמונים ודיברו שפה אחת.
אלגוריה
[עריכה]אלגוריה היא יצירה שיש לה משמעות מעבר לתוכן הגלוי והמפורש שמצוי בה. אלגוריה היא השאלה, מטפורה מורחבת. היא נועדה להעביר מסר או מוסר השכל באמצעות סיפור, לרוב תוך שימוש באנלוגיה לחיים ולמציאות. (ויקפדיה)
רש"י הסביר ש"שפה אחת" - היא לשון הקודש.
ניתן לראות שרש"י חשב שמדובר בבני ישראל. אלוהים מנע ריכוז מקומי בירושלים או בבל, בלל ופיזר אותם בעמים שונים, כל קבוצה למדה מספר שפות באזור מחייתם, בנוסף לשפה המאחדת: 'לשון הקודש'. כך היהודים שהובאו לבבל, שמרו את תרבותם, התפזרו בגלויות כדברי המן (ביאור:אסתר ג ח), ולימדו את כל העמים את חוקי אלוהים ותורתו. זה היה התפקיד שאלוהים יעד לבני ישראל. כיוון שעשרת השבטים התבוללו או התאחדו בשבט יהודה, ככתוב: "וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים" (ביאור:אסתר ח יז) (ואלו היו בעיקר בני עשרת השבטים, וגם כמה גויים אחרים), המשימה נשארה בידי שבט יהודה ולוי ללמד את העולם.
בטוב או ברע, אלוהים פיזר את היהודים בעולם, וכשם שאלוהים פקד שללויים לא תהיה אדמה, והם ילמדו את תורת אלוהים לבני ישראל, ככתוב: "עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם אֶחָיו, יְהוָה הוּא נַחֲלָתוֹ" (דברים י ט), כך היהודים קיבלו את תפקיד הלויים ללמד את כל הגויים, כאשר הם מפוזרים בגלות ללא נחלה.
- סיפור מגדל בבל הוא אלגוריה לגורל בני ישראל והיהודים - פיזור וגלות בכל קצוות העולם, חסרי נחלה, מצליחים בעזרת אלוהים, ומלמדים את תורת אלוהים ולשון הקודש בגויים אשר לא ידעוהו.